זה לא עוד סרט זיכרון - עוז אלפסי

by: כאן חינוכית

Download this transcript

Transcript:

[13.32]
אנחנו יוצאים יחד למסע קבוצתי משותף עם חמישה נערים ונערות ממשפחת השכול והמצלמה. כל אחד מהקבוצה יצור יחד עם חבריו סרט אישי. זה לא עוד סרט זיכרון, זה הוא סרט פרי דמיונם שנוגע במציאות שלהם ומספר סיפור מעולמם. אנחנו נלווה אותם לאורך המסע היצירתי שלהם החל מכתיבת התסריט, דרך הצילום, הבימוי והעריכה ונהיה שותפים להתמודדות עם התהליך שיעברו בדרך לסרט שלהם.


[35.8]
שלום לכולם, אני קצת מתרגש. אנחנו מתחילים היום ביחד מסע, מסע קבוצתי של כמה חודשים שלכם, נערים ונערות ממשפחת השכול,


[52.0]
ובמהלך המסע הזה אנחנו נצלם ארבעה סרטים, כל אחד מכם יעשה סרט אישי שאותו הוא יביים ויכתוב ושאר הקבוצה תעזור לו ביצירה. אתם תצלמו, אתם תשחקו, תקליטו את הסאונד, אתם תייעצו, תתווכחו, תסכימו או שלא, אתם עושים הכול ואני, אני כאן כדי לעזור לכם. בסדר, אתם מוכנים? -מוכנים. -או-קיי. אז לפני שנצא למסע בואו נכיר קודם כול, נכיר אתכם, אז כל אחד ככה שיציג את עצמו קצת ויספר למה הוא פה. אני אביה מורנו, אבא שלי נהרג במלחמת לבנון השנייה כשהייתי בת חמש, אני לומדת בנווה שמואל, יש לי חמישה אחים, אני הבכורה. אני עוז אלפסי, אני גר בחיפה, לומד בריאלי בית בירם בכיתה י"א, אבא שלי נהרג בפיגוע, פעולת פיגוע בצריפין ב-2003. אני צליל מושיאשוילי, אני גרה באשקלון, אני פה בגלל שאח שלי נהרג לפני ארבע שנים בפיגוע חדירה בגבול כיסופים ליד עזה. לומדת באשקלון, באולפנת צביה וזהו. אני דורון אלקריף, אני גר ברמת ישי עם אחותי שי שגם פה. אבא שלנו נפטר במלחמת לבנון השנייה לפני 10 שנים מרסיס קטיושה. אני עכשיו לומד בכיתה י"א וזהו. טוב, אז אני שי אלקריף, אני בת 15, אני מרמת ישי, יש לי אח אחד ש... דורון. כמו שהוא אמר, אבא שלנו נהרג בלבנון השנייה באירוע של כפר גלעדי. אני בכיתה י', לומדת בבית ספר עמקים תבור בקיבוץ מזרע. טוב. יש לכם, אני מבין, הרבה ניסיון בקולנוע, נכון, עשיתם הרבה סרטים? לא. -לא? -לי אישית לא. -גם לי לא. אז בואו נתחיל באיזו משימה קטנה כדי שתכירו את המצלמה ואנחנו נכיר אתכם. כל אחד מכם ייקח מצלמה ואתם רואים, אנחנו פה בחורשה. כל אחד ייקח מצלמה ויסתובב קצת בחורשה ויחפש איזשהו עץ שהוא מרגיש שהכי מייצג אותו, ויצלם אותו, ויגיד למה הוא בחר אותו, בסדר? -סבבה. בבקשה, עוז. -תודה. אתה יודע איך, מסתדר?


[211.16]
בעץ שלי רואים שהוא עץ מאוד... לא כזה גבוה ולא כזה גדול, שיש לו כריתה משמעותית באחד מהענפים. הענף הכרות זה קרה בגיל מוקדם, נראה שהוא רק בתחילת דרכו ובגלל שגם אנחנו רק בתחילת דרכנו, חשבתי שזה יהיה יפה לבחור אותו. הוא עץ חזק, לא נראה שאפשר לשבור אותו, מקווה שגם אותי אי אפשר לשבור, לפחות לא בכזאת קלות.


[248.68]
מה שלומך? -מעולה, מה איתך? -אני בסדר. ספר לנו, מה, איפה הבאת אותנו? המקום הזה נקרא גבעת העזים, הוא אחד המקומות שאני אישית חושב שהם הכי יפים בחיפה. וזה מקום שהרבה מכירים? כי אני עכשיו לא רואה פה אנשים, או שזה כזה... סודי קצת? מי שרוצה להכיר, מכיר. -מה אתה עושה, במה אתה עסוק? יש בית ספר, יש צופים. -אתה מדריך בצופים? -כן. ומה אתה לומד, איזו מגמה? -מגמת תאטרון ומזרח תיכון. וזה הולך ביחד כאילו? מזרח תיכון ותאטרון זה... הצגות על המזרח התיכון. -מה אתה אוהב בתאטרון? שזה "וואן שוט", כמו בחיים. -מה זאת אומרת? שאם אתה לא עושה משהו בחיים כמו שצריך, יש לזה השלכות. ככה גם בתאטרון. אם אתה עושה את זה כמו שצריך אז הקהל יאהב ויצחק ואם לא, אז לא. אני בעצם לוקח אותך למקום שאנחנו כילדים טיפחנו ובנינו וחשבנו שהוא יישמר ובאמת הצלחנו במחשבות. חשבת כבר על הסרט? אני לא רוצה לקחת את זה למקום של עצב ו"אוי מסכן" ו"אוי זה". חשבתי יותר על למה צריך להפסיק את כל ה"אוי מסכן" ו"אוי, למה? חבל, זה, מסכן, באסה". מה זאת אומרת? תסביר לי. שהילדים שחווים את היתמות, מאב או מאם או מאח או בכללי את כל השכול,


[357.84]
בדרך כאילו המון מאוד מרחמים עליהם והמון אומרים שהם מסכנים וצריך לרחם עליהם וצריך לעזור להם וזה. עזוב עליהם, אתה. אתה מרגיש שריחמו עליך? -היו מקומות שכן. אז איך חשבת לשלב את זה בסרט? חשבתי לעשות את זה על שני דברים שאני מאוד אוהב, שזה כדורסל וצופים, ולנסות לשלב. יהיה איזה ילד קטן שאיבד כרגע כאילו את האבא וזה וכל הזמן בקבוצה מוותרים לו ואומרים לו, אתה ככה, אתה ככה, והילד מאוד מתעצבן מזה, הוא לא... הוא לא שמח שהם ככה. איך אתה משלב את היער הזה בתסריט הזה? זה יכול להיות אולי המקום שהילד בורח אליו.


[419.72]
הוא מגיע אליו בקלות? הוא נאבד קצת בדרך, אבל הוא בסופו של דבר מוצא.


[427.64]
אתה מצאת? -אני מצאתי.


[434.36]
אנחנו נמצאים בבית בירם בחיפה, זה בית הספר שאני לומד בו. זה סרט שאני גם משחק בו את השחקן הראשי, גם מביים אותו. היי, עוז. בוקר טוב. -בוקר טוב. -מה שלומכם? -בסדר. -טוב. עוז, ספר לנו קצת על הסרט שלך. מה אנחנו הולכים לצלם היום? אז הסרט בעיקרון זה על ילד בגיל שלנו, הוא משחק כדורסל


[460.4]
והאובדן גרם לו להידרדר בהרבה מאוד בחינות וכולם כזה מרחמים עליו, כולם באים ואומרים לו, תשמע, זה, הכול בסדר, אנחנו איתך, משהו שאני אישית לא אהבתי שעשו לי. עכשיו, אנחנו גם נמצאים בבית הספר שלך. כן, זה... -זה קצת, אתה יודע, יחסית אתה קצת ביישן כזה וצנוע, ואנחנו פתאום באים לאמצע בית הספר שלך עם מצלמות ובלגן. איך זה מסתדר לך? -בסדר. -בסדר? -כן, הכול טוב. בואו נשתדל לא לעשות לו יותר מדי פדיחות. בוא תציג את השחקן. -השחקן שישחק את המאמן זה ארז קליימן. אהלן, אהלן, אהלן. שלום. אהלן. -מה העניינים? -בסדר. מה קורה? שלום, היי. -בחרת אותו כי הוא גבוה או שהוא... כי הוא... -אני לא הייתי כזה גבוה אגב בתחילת יום הצילום הזה, אבל אמרו לי שאני מאמן כדורסל אז גבהתי. קראתי את התסריט. -מעולה. -מצוין. כן, אהבת? -כן, כתוב כיף, מגניב, יפה. תודה רבה. -נראה לי שהולך להיות כיף. עוז, תציג לו אולי את הצוות ותגיד כל אחד מה התפקיד שלו. -טוב. זאת שי, היא הסאונד, היא על הסאונד. -את הסאונד? או-קיי. אני על הסאונד. יש, איזו באסה. -זאת אביה, זאת צליל, הן שתיהן הצלמות. -או-קיי. -ודורון הבמאי. יאללה, עוז, תוציא אותנו לדרך. -טוב, אז... איך עושים את זה, אקשן? שלוש, ארבע ו... אקשן! או-קיי, אז אני רוצה בבקשה להציג את המורה הנפלאה שלי. בואי אליי, בת שבע, בואי. בת שבע היא עובדת פה בסדרה


[555.16]
ואותה בחרתי שהיא תשחק את המורה שלי. בואו נתחיל עכשיו להכין את המצלמות, להכין את המקום. אקשן! תום, מה אתה עושה פה, למה אתה לא בכיתה?


[569.32]
תום, מה יהיה? -השיעור הזה לא מעניין אותי. אנחנו עכשיו מצלמים את סצנה שלוש, נכון? -כן. סצנה שלוש זה רק שלושה ילדים מצטלמים, אנחנו יושבים פה, וזו שיחה כזאת לפני האימון. מה שהולך לקרות זה שארז בא באמצע השיחה, קוטע אותנו. שקט על הסט! סצנה 3, טייק 4. הלאה, בנות, הקשבה אליי. אתה איתי? הקטע של הסרט זה שאתם מרחמים עליי. או-קיי, ואז מה קורה, מאמן? -אתה בא, צועק עליי לצאת החוצה, אני אומר לך, מה זה? ואז כולכם כזה, מה, למה, למה אתה מוציא אותו? זה... מושיב אותך בצד כאילו? -כן, אתה מושיב אותי בצד. אתה יכול להגיד כאילו תן לו עוד הזדמנות. כן, לא צריכים לצאת עליו כזה? אפשר להגיד לו... -תן לו עוד הזדמנות. שב בצד.


[624.32]
אבל למה, הוא במצב רגיש. הוא במצב רגיש. אל תלמד אותי את העבודה, הכול בסדר, הי, קדימה, יש משחק, שחק. תגיד, הדמות הזאת של המאמן, זה מישהו ככה שקשוח איתך כשכולם יותר מדי נחמדים אליך. -נכון. יש איזה מישהו כזה במציאות שהיה? -היה את דוד שלי שהוא... הוא לא בדיוק היה כאילו הכי קשוח איתי וזה, אבל הוא כן לא ויתר לי אף פעם, הוא לא... כל פעם כשרק אמרתי לעצמי שאני לא יכול, הוא ישר אמר, מה? למה שאתה... מי אמר לך את השטויות האלה? אתה יכול הכול, אתה יכול הרבה יותר מכולם וזה. ארז, תודה רבה. -בכיף.


[669.6]
בכיף, באמת. ותודה רבה שהסכמתם להשתתף ושבאמת עזרתם לי מאוד, שיחקתם מעולה, אני פחות. סתם, סתם... תודה לכם, הלאה. -יאללה, ביי, תודה רבה. -הלאה, הלאה.


[687.0]
תגיד, תום, רומי באה מחר? לא, לא נראה לי. נפרדנו. האמת שאני נפרדתי ממנה. הלאה, בנות, הקשבה אליי. הדבר היחיד שאני קצת מאוכזב מעצמי זה שיש המון פעמים שאני מסתכל על הרצפה ולא כזה רואים אותי, אתה רואה? נגיד פה.


[711.2]
אתה יודע, אחי, בסדר בסך הכול. בקטעים האלה זה מעולה שהסתכלת על הרצפה כי אתה אמור להיות בדיכאון, אתה אמור להיות כאילו באנטי, אתה לא רוצה זה. -אבל לא רואים אותי כל כך, אתה מבין? בסדר, אתה מרוחק כזה, אתה לא קשור ואז כאילו... נגיד, אם חברים שלך פונים אליך אתה מסתכל עליהם, אבל אם לא כאילו, אתה כזה באנטי מרוחק. כן, ואז אבל גם בקטע עם המורה אני מסתכל על הרצפה, כאילו אני כל הזמן רק מרוחק. בגלל זה גם עשיתי את זה, אבל עכשיו כזה זה, כשאני רואה את זה כאילו מהמצלמה... יותר מדי? -כן, זה כאילו יותר מדי. לא נורא, כל עוד הקונספט עובר אז אני חושב שזה סבבה.


[750.96]
שלום, חברים. אנחנו היום נכנסים עכשיו ממש ברגעים אלו לתוך גבעת העזים. זה מקום כזה, טבע, סוג של מצפה כזה שאתה יכול לראות בו את כל מה שקורה בחיפה וזה מקום כזה רגוע, שלו, אני ממש אוהב אותו והוא מצטלם יפה, הכול בו טוב. מה הולכים לצלם פה? או-קיי, אנחנו הולכים לצלם פה את הילד שהוא רוצה טיפה להיות בשקט, שהוא מחפש את עצמו טיפה וכשהוא עצבני או כשהוא מבואס, הוא בא לפה בשביל להירגע, זה מקום שמרגיע אותו, ש... שהוא יכול להיות בו הוא. סתם מעניין אותי לשמוע, אנחנו כבר פה, זה המקום שבו הגיבור של הסרט הולך להתבודד, יש לכם גם איזה מקומות שאתם הולכים ככה... להיות עם עצמכם? צליל, אצלך זה היה. נכון? היינו בים שלך, זה המקום שלך. שי, יש לך איזה מקום כזה שאת הולכת? כאילו אני הולכת יותר לסמטאות ברמת ישי ש... להתרחק כאילו כמה שיותר מאנשים. דורון? -לא ממש, רק לחדר שלי. זה גם מקום, לא חייבים ללכת החוצה. -כן. אתה מסתגר פנימה לתוך ה... ומה, איפה אתה מוצא את השקט, מה אתה עושה? אני פשוט במחשב. בואו נזמין את השחקן, ארז. -ארז, בוא, בוא אליי, ארז! אהלן, אהלן, אהלן, שלום. -בוא לפה. -שלום. מה העניינים? לפה, כן? איזה כבוד, תשמע. מה העניינים? היום אתה מאמן שוב פעם. -היום אני שוב מאמן? כן, אתה שוב פעם מאמן. -לא החלפתי דמות? -לא. או-קיי, האמת שהיה כיף פעם שעברה, אני בטוח שגם יהיה הפעם. היום אנחנו בעצם עושים את זה פה. -נכון. -כן. אני כאילו מוצא אותך ואז? -היום אתה קואוצ'ר לחיים, לא... קואוצ'ר לחיים? -לא רק לכדורסל. כל מי שפה, שיזוז טיפה לשם, שיוכלו לקחת פה שוטים טיפה יותר יפים. עוז, מאיפה הוא מגיע, המאמן? -מפה, מפה. נצלם אותו משם. -או-קיי, מפה. יש? עוז, יש? צלמות, יש? -יש. שיהיה בהצלחה. או-קיי, הולכים איתו ככה.


[873.88]
איזה פיגוע זה היה? -בצריפין. כל השנים אימא מספרת לך איך הוא היה, מה הוא היה, מה? היה דומה לך, לא דומה לך באופי, כזה או ש... או שלא מדברים על זה בבית, איך זה? -לא, מדברים. -כן? -כן. אנחנו מאוד פתוחים על זה, אנחנו לא מהמשפחות ש... ששקעו ו... -שמנסות להסתיר את זה. -כן. -לא, ממש לא. בניגוד לתסריט שכתבת, ששם אתה כן בהתחלה שוקע ומוותר ומחפש רחמים? -לא, כי כולם... כי זה ממש בהתחלה. -כן. עכשיו, אחרי 14 שנה עוד מעט, אז... כבר לא. -כן. הזמן בסופו של דבר כן, כן עושה, מרפא, לא יודע אם מרפא אבל קצת מגליד. זה לא שזה עובר, זה פשוט... זה גם לא שאני שוכח אותו בגלל שאני ממשיך הלאה, להפך, זה שאני מכיר במצב ואני מתמודד איתו.


[939.12]
כמו שבקבוצת כדורסל צריך קבוצה מגובשת בשביל שהקבוצה בעצם תצליח, אז גם פה זה חשוב שהקבוצה תהיה מגובשת וביחד בשביל שהסרטים יצאו טוב. כי אם לאף אחד לא היה אכפת מהשני, אז לא הייתה שום מחויבות לבוא ולצלם ולעזור. יש פה משהו מעבר.


[962.44]
סיימנו לצלם את הסרטים, חזרנו למקום שנפגשנו בו לפני חמישה חודשים. אצלך השתנה משהו? פתאום נתנו לעצמנו מקום להגיד כאילו מה אנחנו, איך אנחנו חווינו את זה, לא רק מה היה ומה מו מי, כאילו איך עלינו זה השפיע, מה לנו קרה אז לפי דעתי כאילו זה גם חשוב. סוף סוף אני לא "הבת של", אני אני בפני עצמי, זה לא "הבת של" או "הבן של" או "אחות של". זו לא עוד תכנית על כאילו עוד חלל שנהרג וסיפור החיים שלו וכל אחד פשוט ביטא, כאילו התבטא בדרך שלו וזה אנחנו, כאילו נתן לנו מקום משלנו. תמיד כששאלו אותי אז עניתי ובלי ש... כאילו לא, לא כזה הפריע לי אף פעם לדבר על זה. דווקא כיף כזה שהראינו באמת כאן את היום-יום שלנו ואת החיים, כאילו שאפשר גם לצחוק על זה וזה לא מפחיד ומוזר וכאילו... וכן, יש גבולות, אבל כאילו שזה חלק מהחיים ועל החיים צוחקים לפעמים. אני אגיד לכם מה חסר לכם עדיין. כתבתם סרטים, צילמתם, ביימתם, מה חסר לכם? -שם. -אבא?


[1025.32]
חברים, אני רוצה להזמין אתכם לראות את הסרט שלי שנקרא "בלי רחמים", מקווה שתיהנו.


[1050.48]
מה, מה קורה? בסדר, אחי. איך אתה? אתה יודע, אחי, בסדר. בסדר בסך הכול. אתה בא היום למסיבה?


[1072.24]
לא, לא, אחי. לא נראה לי. למה, אחי? תבוא. -אני לא רוצה, לא בא לי.


[1080.52]
תום, למה אתה לא בכיתה, מה אתה עושה בחוץ? השיעור הזה לא מעניין אותי. תשמע, אני ממש אבל ממש מודאגת, אני לא רוצה שוב לערב את אימא. בכל הציונים אתה נכשל, אתה יודע את זה? כן, אבל מה את רוצה שאני אעשה? השיעור הזה באמת לא מעניין אותי. תראה, תום, אני אעביר אותך, אבל אתה באמת חייב לקחת את עצמך בידיים. זה לא יכול להמשיך ככה. בסדר, אל תדאגי. אני אסתדר, רונית. באמת אני אסתדר. או-קיי.


[1133.68]
תום, למה לא ענית לי, קרה משהו? איפה היית? לא היה לי כוח לענות לך. טוב, אני... אתה רוצה לדבר, קרה משהו שאתה רוצה לספר לי? חאלס, תשחררי ממני, מה יש לך?


[1149.64]
רוצה שנלך היום בערב לסרט? -לא בא לי.


[1153.64]
תגיד, תום, רומי באה מחר?


[1166.96]
לא, לא נראה לי. נפרדנו. ואללה. הזבל הזאת עזבה אותך בתקופה כזאת? -איזו ילדה מגעילה.


[1173.92]
האמת שאני נפרדתי ממנה. הלאה, בנות, הקשבה אליי.


[1184.36]
אתה איתי? יפה. מחר משחק על האליפות, שזה אומר משחק אחד על כל העונה, ניצחנו, אנחנו אלופים. הפסדנו, הלכה העונה, או-קיי? בואו תראו לי שאנחנו קבוצה מנצחת. תום, תרים את הראש. אתה איתי? הלאה, תשימו ידיים. יש אנרגיה? -יש. -בכל הכוח? -יש. מכבי! -חיפה! -הלאה! קדימה, הלאה, קומו.


[1211.68]
הלאה.


[1244.88]
תום, בוא לקבל, אתה לא בא לקבל, אתה עומד במקום! הלאה, הלאה, הלאה, להתעורר!


[1254.8]
מסירה! הוא חוסם אותך פעם אחרי פעם. הלאה. תום, אתה לא איתנו. הלאה, הלאה. הנה יובל.


[1266.76]
תום, תום! עצור הכול. תום, שב בצד. מה, מה? -מה עשיתי? מה עשית? אתה לא במשחק, אתה לא מרוכז, קדימה, קדימה, לא הגעת לאימון. שב בצד.


[1280.64]
אבל למה? הוא במצב רגיש, הוא במצב רגיש. אל תלמד אותי את העבודה, הכול בסדר. הי, קדימה, יש משחק, שחק, הלאה.


[1289.44]
"ומתי יבוא אלינו איזה בוקר חינני..."


[1331.52]
מה קורה, תום? לאן נעלמת? לא רואים אותך יותר בשבט. אתה יודע, לימודים, חברה. אתה יודע, יש טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בשבט, אתה רוצה לקרוא איזה קטע? -למה דווקא אני? נו, כי אתה יודע למה. למה, כי אבא שלי נהרג, בגלל זה?


[1356.24]
הלאה, הקשבה אליי, ריכוז כולם. משחק אחרון של העונה, או-קיי? עולים לפרקט, אנחנו נותנים 100 אחוז, נותנים 200 אחוז אם צריך, לוקחים את המשחק הזה ו... איפה תום? הוא לא יבוא, המאמן. הוא נעלב ממך. -ממני? למה אתה צועק עליו? אבא שלו נהרג לפני שנה, אתה יודע? -מה הקשר? איפה הוא, אתם יודעים? יש לו איזו פינה ביער שהוא אוהב ללכת אליה. איפה זה? אני הולך למצוא אותו. אבל המאמן, המשחק מתחיל עכשיו. -איפה זה?


[1396.12]
"היא זועקת, אהבוני, "מלחמה אל נא תלמדוני, "את אהבתכם הראו לי, "תנו לגדול בשקט. "היא זועקת, אהבוני, "מלחמה אל נא תלמדוני, "את אהבתכם הראו לי, "תנו לגדול בשקט..." מה אתה עושה פה? יש משחק, לא? תום, יש דברים יותר חשובים מכדורסל. באמת? -כן. מה אתה עושה פה? -כלום. -תום, תום.


[1440.2]
תראה, תום, אני יודע שאתה בתקופה קשה, אבל אל תוותר לעצמך. אני לא מוותר לעצמי. -אתה כן.


[1484.84]
תום, אתה יכול לשקר את כולם, את החברים, את בית ספר, את החברה, את כולם, לא אותי. אני יודע בדיוק מה אתה מרגיש. -מאיפה אתה יודע מה אני מרגיש? אתה רק מקשה עליי כל היום. -אני יודע, תום, כי גם אני איבדתי את אבא שלי בגיל 16.


[1503.32]
תראה, תום, גם אני ויתרתי לעצמי בדיוק כמוך. ריחמתי על עצמי וחיפשתי להיות מסכן ושכולם ירחמו עליי ובסוף מה? נתקעתי מאחור. כולם המשיכו קדימה ואני נתקעתי מאחור. מה אתה מנסה להגיד לי בזה? שקודם כול תרים את הראש. תרים, תרים את הראש, תרים את הראש. מותר לך להיות עצוב ולבכות ולהיות מבואס, הכול בסדר. אבל אל תיתן לזה לעצור אותך.


[1538.2]
טוב, נו. אתה בא? לאן אני בא? -למשחק. מה המשחק? כבר פספסנו, זו כבר בטח מחצית שנייה. נו, מה, התחלת לוותר לעצמך?


[1557.96]
החיים זה כמו משחק כדורסל, תמיד יש הזדמנות שנייה לתקן, לא?


[1562.88]
בוא.


[1571.88]
אהבתי, ממש אהבתי. יצא גם יותר טוב ממה שחשבתי שזה יצא, כאילו אף פעם לא יצא לי לכתוב סרט, תסריט והכול וחשבתי שלא יבינו את כל הפרטים שרציתי לנסות להכניס ולפי דעתי כאילו הבינו מה העיקרון, כאילו למה לא לוותר על ילדים ש... ואפילו לא רק לילדים שאחד ההורים או האחים שלהם נהרג בפיגוע או במשהו כזה או אחר, זה אפילו את הדברים הכי קטנים כאילו שגורמים לילד או בן אדם מבוגר אפילו להיכנס טיפה לדיכאון, לא לוותר עליו ולהגיד, אוי, איזה מסכן, איזה מסכן,



Description:
More from this creator:
הסדרה "זה לא עוד סרט זיכרון" עוקבת אחרי חמישה נערים ונערות ממשפחת השכול. הקבוצה עברה מסע יצירתי שהוא גם מסע אל עצמם. לאורך חמישה חודשים כל אחד לחוד וכולם ביחד יצרו ארבעה סרטים קצרים. ארבעה סיפורים שלכול אחד גוון שונה, גוון מיוחד. סרטים אלו אינם סרטי זיכרון, אבל הם שואבים את כוחם מהביוגרפיה של כל אחד ואחת. לאורך כל הדרך נערך שיח פתוח על מה שעובר עליהם במהלך המסע, באווירה טובה מתובלת לא פעם בהומור, ומלאה תובנות על החיים בכלל. צוות החינוכית תיעד את המסע המרתק של הכנת הסרטים ושל ההתמודדות עם השכול. פרק ב' - עוז אלפסי בן 16 תלמיד י"א גר בחיפה, לומד בבית ספר הראלי במגמת תאטרון ומזרח תיכון. עוז מאד אוהב כדור סל, אוהב להדריך בצופים ולשחק בתאטרון. עוז מדבר על האובדן, בעיקר עם נערים ונערות שכולים אחרים. איתם הוא יכול לדבר בחופשיות ולהביא לידי ביטוי את ההומור השחור שלו. מאד קשה לו במצבים שבהם מרחמים עליו, לכן הצטרף לפרויקט .יש לו רצון עז להבהיר לכולם שרחמים עצמיים רק משתקים אותך! שם סרטו: "ללא רחמים"
Disclaimer:
TranscriptionTube is a participant in the Amazon Services LLC Associates Program, an affiliate advertising program designed to provide a means for sites to earn advertising fees by advertising and linking to amazon.com
Contact:
You may contact the administrative operations team of TranscriptionTube with any inquiries here: Contact
Policy:
You may read and review our privacy policy and terms of conditions here: Policy